תנ"ך על הפרק - במדבר ט - בכור שור

תנ"ך על הפרק

במדבר ט

126 / 929
היום

הפרק

פסח מדבר, הַצִּוּוּי על פסח שני, הַגֵּר בפסח, הענן

וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֣ה אֶל־מֹשֶׁ֣ה בְמִדְבַּר־סִ֠ינַי בַּשָּׁנָ֨ה הַשֵּׁנִ֜ית לְצֵאתָ֨ם מֵאֶ֧רֶץ מִצְרַ֛יִם בַּחֹ֥דֶשׁ הָרִאשׁ֖וֹן לֵאמֹֽר׃וְיַעֲשׂ֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־הַפָּ֖סַח בְּמוֹעֲדֽוֹ׃בְּאַרְבָּעָ֣ה עָשָֽׂר־י֠וֹם בַּחֹ֨דֶשׁ הַזֶּ֜ה בֵּ֧ין הָֽעֲרְבַּ֛יִם תַּעֲשׂ֥וּ אֹת֖וֹ בְּמוֹעֲד֑וֹ כְּכָל־חֻקֹּתָ֥יו וּכְכָל־מִשְׁפָּטָ֖יו תַּעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ׃וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֛ה אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַעֲשֹׂ֥ת הַפָּֽסַח׃וַיַּעֲשׂ֣וּ אֶת־הַפֶּ֡סַח בָּרִאשׁ֡וֹן בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֥וֹם לַחֹ֛דֶשׁ בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם בְּמִדְבַּ֣ר סִינָ֑י כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשׂ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיְהִ֣י אֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֨ר הָי֤וּ טְמֵאִים֙ לְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֔ם וְלֹא־יָכְל֥וּ לַעֲשֹׂת־הַפֶּ֖סַח בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַֽיִּקְרְב֞וּ לִפְנֵ֥י מֹשֶׁ֛ה וְלִפְנֵ֥י אַהֲרֹ֖ן בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃וַ֠יֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁ֤ים הָהֵ֙מָּה֙ אֵלָ֔יו אֲנַ֥חְנוּ טְמֵאִ֖ים לְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם לָ֣מָּה נִגָּרַ֗ע לְבִלְתִּ֨י הַקְרִ֜ב אֶת־קָרְבַּ֤ן יְהוָה֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם מֹשֶׁ֑ה עִמְד֣וּ וְאֶשְׁמְעָ֔ה מַה־יְצַוֶּ֥ה יְהוָ֖ה לָכֶֽם׃וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ כִּי־יִהְיֶֽה־טָמֵ֣א ׀ לָנֶ֡פֶשׁ אוֹ֩ בְדֶ֨רֶךְ רְחֹקָ֜הׄ לָכֶ֗ם א֚וֹ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעָ֥שָׂה פֶ֖סַח לַיהוָֽה׃בַּחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בְּאַרְבָּעָ֨ה עָשָׂ֥ר י֛וֹם בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם יַעֲשׂ֣וּ אֹת֑וֹ עַל־מַצּ֥וֹת וּמְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ׃לֹֽא־יַשְׁאִ֤ירוּ מִמֶּ֙נּוּ֙ עַד־בֹּ֔קֶר וְעֶ֖צֶם לֹ֣א יִשְׁבְּרוּ־ב֑וֹ כְּכָל־חֻקַּ֥ת הַפֶּ֖סַח יַעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ׃וְהָאִישׁ֩ אֲשֶׁר־ה֨וּא טָה֜וֹר וּבְדֶ֣רֶךְ לֹא־הָיָ֗ה וְחָדַל֙ לַעֲשׂ֣וֹת הַפֶּ֔סַח וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּ֑יהָ כִּ֣י ׀ קָרְבַּ֣ן יְהוָ֗ה לֹ֤א הִקְרִיב֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ חֶטְא֥וֹ יִשָּׂ֖א הָאִ֥ישׁ הַהֽוּא׃וְכִֽי־יָג֨וּר אִתְּכֶ֜ם גֵּ֗ר וְעָ֤שָֽׂה פֶ֙סַח֙ לַֽיהוָ֔ה כְּחֻקַּ֥ת הַפֶּ֛סַח וּכְמִשְׁפָּט֖וֹ כֵּ֣ן יַעֲשֶׂ֑ה חֻקָּ֤ה אַחַת֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְלַגֵּ֖ר וּלְאֶזְרַ֥ח הָאָֽרֶץ׃וּבְיוֹם֙ הָקִ֣ים אֶת־הַמִּשְׁכָּ֔ן כִּסָּ֤ה הֶֽעָנָן֙ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֔ן לְאֹ֖הֶל הָעֵדֻ֑ת וּבָעֶ֜רֶב יִהְיֶ֧ה עַֽל־הַמִּשְׁכָּ֛ן כְּמַרְאֵה־אֵ֖שׁ עַד־בֹּֽקֶר׃כֵּ֚ן יִהְיֶ֣ה תָמִ֔יד הֶעָנָ֖ן יְכַסֶּ֑נּוּ וּמַרְאֵה־אֵ֖שׁ לָֽיְלָה׃וּלְפִ֞י הֵעָלֹ֤ת הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְאַ֣חֲרֵי־כֵ֔ן יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבִמְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכָּן־שָׁם֙ הֶֽעָנָ֔ן שָׁ֥ם יַחֲנ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃עַל־פִּ֣י יְהוָ֗ה יִסְעוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה יַחֲנ֑וּ כָּל־יְמֵ֗י אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכֹּ֧ן הֶעָנָ֛ן עַל־הַמִּשְׁכָּ֖ן יַחֲנֽוּ׃וּבְהַאֲרִ֧יךְ הֶֽעָנָ֛ן עַל־הַמִּשְׁכָּ֖ן יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וְשָׁמְר֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת יְהוָ֖ה וְלֹ֥א יִסָּֽעוּ׃וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֧ה הֶֽעָנָ֛ן יָמִ֥ים מִסְפָּ֖ר עַל־הַמִּשְׁכָּ֑ן עַל־פִּ֤י יְהוָה֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה יִסָּֽעוּ׃וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁר־יִהְיֶ֤ה הֶֽעָנָן֙ מֵעֶ֣רֶב עַד־בֹּ֔קֶר וְנַעֲלָ֧ה הֶֽעָנָ֛ן בַּבֹּ֖קֶר וְנָסָ֑עוּ א֚וֹ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה וְנַעֲלָ֥ה הֶעָנָ֖ן וְנָסָֽעוּ׃אֽוֹ־יֹמַ֜יִם אוֹ־חֹ֣דֶשׁ אוֹ־יָמִ֗ים בְּהַאֲרִ֨יךְ הֶעָנָ֤ן עַל־הַמִּשְׁכָּן֙ לִשְׁכֹּ֣ן עָלָ֔יו יַחֲנ֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְלֹ֣א יִסָּ֑עוּ וּבְהֵעָלֹת֖וֹ יִסָּֽעוּ׃עַל־פִּ֤י יְהוָה֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה יִסָּ֑עוּ אֶת־מִשְׁמֶ֤רֶת יְהוָה֙ שָׁמָ֔רוּ עַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
במדבר סיני. בראש חודש ניסן נאמ' פרשה זו כדאמ' נביא עומד בראש חודש ומזהיר על הפסח וילפינן שהיה בראש חודש מדכתי' הכא במדבר וכתי' בראש הספר במדבר סיני באחד לחדש השני מה להלן בראש חדש דכתי' באחד לחדש אף הכא ברא' חדש ונאמ' פרשה זו חדש אחד קודם תחילת הספר דהתם בראש חדש אייר והכא בר"ח ניסן אבל לפי שת"כ מדבר בענייני אהל מועד סמך לו אותה שמדבר במניין הדגלים ובחנייתן סביב למשכן ואחר הדגלים בלוים שאף הם חונים סביב למשכן ואחר כך זאת הפרשה שהיתה תחילה ולכך אמ' רבותי' אין מוקדם ומאוחר בתורה שפעמים שמקדים המאוחר' כדהכא ועל ידי טעם וכאן הודה לו הק' שידרש בהלכות הפסח קודם לפסח שני שבתות ולכך נכתבה פרשה זו וללמדינו דין פסח שיני ובכל שנה ושנה היה דורש כך אלא שלא הוצרך לכתוב: ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא. מישאל ואלצפן או נושאי ארונו של יוסף או שאר בני אדם שהיו טמאי מתים שחל שביעי שלהם להיות בערב הפסח מדכתי' ביום ההוא משמע הא למר היו יכולין ושאלו אם ישלחו לשחוט פסחיהם ולערב שיהיה להם הערב שמש יאכלו וכך אמרו למה נגרע לבלתי הקריב הלא יכולים לשלח לשחוט ולזרוק ולערב נאכל שהרי אנו טמאי' לנפש אדם ואין אנו צריכים כפרה לאכול בקדשים שאם היינו זבים ומצורעים נטהרו ולא היינו יכולים לאכול עד למחר לאחר זמן פסח שכבר עבר זמן אכילת פסח או שהיה רביעי או חמישי לטהרתינו שלא נוכל ליטהר עד שיעבור זמן הפסח לא היינו מדברים והשיבם הק' איש כי יהיה טמא לנפש הואיל ופעמים שהוא טהור בעת האוכל כגון שחל שביעי שלו להיות בערב פסח אפי' חל חמשי או ששי בערב הפסח יעשה פסח שני או שהוא בדרך רחוקה הואיל שאם היה שם היה ראוי כמו כן יעשה פסח שני ואין שום טמא ראוי לדחות לפסח שני כמו טמא מת אבל שאר טמאים לא דאי טמא שרץ או בעל קרי איכא למ"ד שוחטין וזורקין על טמא שרץ ואפי' למאן דאמ' אין זורקין על טמא שרץ על טבול יום זורקין דברי הכל ויטבול וישחוט ולערב יאכל למה זה ידחה ואם לא שלח איהו דאפסיד אנפשיה ובפשיעתו הוא נדחה זבין ומצורעין מולדת ומחוסרי כפרה נינהו ואינם יכולים להיות ראוים כלל ובשמיני אם חל ערב פסח מביאין כפרתן ואוכלין וביום השמיני וימים שלפניו אין לטעות כמו בין שביעי וששי וחמשי שיאן ביניהם חילוק אבל בשמיני כבר טבל מאתמול וגם העריב שמשו ונעשה טהור לתרומה ונידה נמי אינה יכולה להיות ראויה שטבילתה בלילה ובעיא הערב שמש לאחר טבילת' זה הכלל כל הטמאים שיכולים לטהר בלילה אם לא טהרו ושלחו קרבנם כגון טמא שרץ ובעל קרי ושומרת יום פשעו יום אינם יכולים לטהר בלילה בשום עניין כגון זב ומצורע ויולדת שמחוסרי כפרה ונידה שטבילתה בלילה כל אילו אינם יכולים להיות טמאים היום וראוים בלילה אבל טמא מת פעמים ראוי בלילה כגון חל שביעי שלו להיות בערב הפסח ופעמים שאינו ראוי בלילה כגון ששי או חמשי להיות בערב הפסח ואם אמרה תורה הראוי שחל שביעי להיות בערב הפסח יאכל יבא לאכול אם חל ששי או חמשי יאכלנו בטומאה לפי שראה טמא מת בערב הפסח שאכל ואם תאמר יתבטל הראוי מאיזה טעם יתבטל הלא ראוי הוא ולא פשע ולפיכך אמרה תורה שידחה לפסח שיני ואין לך דוגמתו חוץ מזב בעל ב' ראיות ומיהו כולם נידחי' לפסח שיני כדאמ' בפסחי' בפר' מי שהיה טמא ולא הזהיר על פסח שיני רק על מצות ומרורים בשעת אכילה ושבירת עצם ונותר כי כל שאר דברים כבר עשאן בפסח ראשון ובפסח שיני פיר' רבותי' מה בין פסח ראשון לפסח שיני: ואיש כי לא יהיה טמא ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח. שיאמר' הרי יש לי תשלומין ונכרת וככל חוקת הפסח בא לרבות שלא יצא מחבור' לחבור' דומיא דעצם לא ישברו בו שהוא בגוף הפסח: וכי יגור אתכם גר. גם הוא ידחה לפסח שיני אם הוא טמא מת בראשון או בדרך רחוק' דפסח כבר נאמ' בבא אל פרעה שיעשנו: וביום הקים את המשכן כסה הענן. לפי שרוצה לדבר במסע הדגלים מגיד לך שנן דרך שענן לעולם על המשכן: על פי ה' יחנו. שכשהיו רואים שהענן נוסע היו יודעים שרצונו של מקום שיסעו וכשיניח יחנו: ונעלה הענן בבקר ונסעו. ללמדך שלא היה נוסע כי אם בבקר ולא הטריחן מעולם בערב:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך